החלטה בתיק ה"פ 54884-05-11 - פסקדין

המבקש הגיש נגד המשיב 2 תביעת לאכיפתו של הסכם מכר מקרקעין (ה"פ 42508-05-10), ואילו משיב 2 מצידו הגיש נגד המבקש תביעה להצהיר כי הסכם המכר אינו בר תוקף (ה"פ 16512-04-11). תביעות אלו אוחדו והן קבועות להוכחות (בפני כב' השופטת ד' אבניאלי) לתחילת ספטמבר 2011. יצוין כי על המקרקעין נשוא ההסכם רובצת משכנתא לטובת המשיב 1 (להלן - "הבנק"). על פי הסכם המכר התחייב המבקש לפרוע את המשכנתא, וזאת כחלק מתמורת הממכר.

            בעוד ההליכים הנזכרים לעיל תלויים ועומדים הגיש הבנק נגד משיב 2 ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכנתא. המבקש ביקש לפרוע את חוב המשכנתא ולהכנס לנעליו של הבנק אך הוא סורב על  ידי הבנק. או אז הגיש המבקש תובענה נוספת, שבה התבקש ביהמ"ש לחייב את הבנק לקבל מהמבקש את הסכום המגיע לו ממשיב 2 בגין המשכנתא. כמו כן התבקש ביהמ"ש להצהיר, כי כנגד פירעון החוב יעברו למבקש כל זכויותיו של הבנק במשכנתא. בד בבד להגשת התביעה הגיש המבקש את הבקשה שלפני, ובה עתר לצו מניעה זמני האוסר על הבנק לממש את המשכנתא עד למתן פסק דין בתיק העיקרי. להשלמת התמונה יצוין כי ב"כ הצדדים הסכימו, כי יהיה מקום להידרש לתובענה הנוספת רק לאחר שיינתן פסק דין בתביעות המאוחדות,  ובהתאם לתוצאותיו.

לאחר שעיינתי בבקשה לסעד הזמני, בתגובות המשיבים ובתשובה לתגובות ובדברי הצדדים לפני, החלטתי להיעתר לבקשה.

הבניין נרכש לכאורה ע"י המבקש על פי הסכם בכתב, בתום לב ובתמורה. חוות דעת של מז"פ, אשר הוגשה בתביעות המאוחדות, הודפת לכאורה את טענתו של המשיב 2 כי חתימתו על הסכם המכר זויפה. המשיב 2 מעלה טענות הגנה נוספות, כגון: העדר גמירות דעת ומסוימות, וכן טענות בדבר הפרתו של ההסכם ע"י המבקש, אך מקום בירורן של טענות אלה הינו במשפט גופו ובשלב זה אין בהן כדי לקעקע את יסודה של התביעה. התביעה נגד משיב 2 מבוססת, איפוא, על עילת תביעה טובה לכאורה.

תביעת האכיפה של המבקש נתקלת בקושי נוסף, לאמור: העסקה הסותרת לכאורה שערך משיב 2 עם המשיבה 3, שלזכותה אף נרשמה הערת אזהרה, אולם עסקה זו היא מאוחרת לעסקה שנערכה עם המבקש ונוכח מכלול הטענות והנתונים נראה, כי שאלת היחס בין שתי העסקאות, כמו גם השאלה איזו מהן עדיפה, צריכה להיות מוכרעת אף היא במסגרת התיק העיקרי.

אשר לתביעת המבקש נגד הבנק, אשר בגדריה התבקש הסעד הזמני, הרי שהמבקש מוכן לשלם לבנק את מלוא סכום כספי ההלוואה המובטחים במשכנתא. אם המבקש יזכה בתביעת האכיפה, אין לכאורה לבנק סיבה להתנגד לכך: טעם ההתנגדות העיקרי של הבנק לפירעון המשכנתא ע"י המבקש, היה התנגדותם של המשיבים 2 ו-3, אך אם המבקש יזכה בתביעת האכיפה וייקבע כי הוא זכאי לזכויות הקניין במקרקעין, ייתש כוחו של טעם זה. אמנם הבנק הוסיף וטען בתגובתו כי קיימת מניעה לאפשר למבקש לפרוע את המשכנתא, ולא כל שכן להיכנס בנעליו של הבנק, נוכח היותו של המבקש פעיל "בשוק האפור" ובעל עבר פלילי, אך לטענה זו לא הונחה תשתית עובדתית של ממש בתצהירו של נציג הבנק. מכל מקום, אם העסקה שבין המבקש לבין המשיב 2 נערכה בתום לב ובתמורה, אין רלבנטיות לעיסוקו או לעברו של המבקש. הנה כי כן, בהינתן שהמבקש יזכה בתביעת האכיפה אך הבנק יתמיד בסירובו, הונח לכאורה בסיס לטענה כי סירובו של הבנק לאפשר לו לפרוע את המשכנתא אינו עולה  בקנה אחד עם חובות ההגינות ותום הלב המוטלות על הבנק, כמו גם עם חובת הזהירות שהוא נושא בה כלפי המבקש, אף אם אינו לקוחו.

אשר למאזן הנוחות, הרי שאי מתן צו מניעה זמני כמבוקש, יוביל למימוש מיידי של המשכנתא, אשר המבקש מוכן לפורעה, וכך יסכל הן את הסכם המכר שנכרת לכאורה בין המבקש והמשיב 2 ואת התביעה לאכיפתו, והן את התביעה הנוספת שהוגשה נגד הבנק. המשיב 2 אינו מקיים לכאורה את התחייבויותיו כלפי הבנק, ולפיכך קיים לכאורה חשש של ממש כי המבקש לא יוכל להיפרע ממנו בגין נזקיו.

מתן צו מניעה זמני כמבוקש עשוי לגרום למשיבים נזקים, וביניהם: ריביות פיגורים המוסיפות להצטבר על סכום החוב, אשר המשיב 2 יחוב בהן ויכרסמו ביתרה העשויה לעמוד לחלוקה, או נזקים שיסודם בירידה במחירי הנדל"ן, אשר תוביל לכך שערכי המימוש של הבניין בהוצאה לפועל יהיו נמוכים מהערכים הנוהגים היום. משיב 2 הוסיף וטען, כי עיכוב המימוש יגרום לכך שהוא ימשיך לשאת בהוצאות החזקתו של הנכס, וכי הנכס עלול לאבד מערכו גם משום שהוא עומד ריק. אלא שנזקים אלה ניתנים כולם לפיצוי כספי, אשר ניתן להבטיחו על ידי חיובו של המבקש להפקיד ערבויות וערבון.

ב"כ משיבה 3 הוסיף וטען כי למשיבה 3 עלולים להיגרם נזקים גם במקרה שבו תביעת המבקש תתקבל, אך דומה כי במקרה כזה תוכל המשיבה 3 להיפרע מהמבקש כאשר המקרקעין נשוא התובענה יהוו לעניין זה כרית ביטחון מספיקה. כך הם פני הדברים גם בטרם מביאים בחשבון את הצהרתו של ב"כ המבקש במהלך הדיון לפני, כי אם יקבע בתיק העיקרי שהעסקה עם משיבה 3 היא אמיתית ונעשתה בתום לב, אזי זכויותיו של המבקש תהיינה כפופות להערת האזהרה שנרשמה לטובתה (עמ' 4 ש' 16-18).

לכל האמור לעיל ראוי להוסיף, כי התביעות ההדדיות בין המבקש והמשיבים 2 ו-3, אשר תוצאותיהן תחרוצנה, מן הסתם, גם את גורלו של ההליך העיקרי דנן, קבועות כאמור להוכחות לתחילת ספטמבר 2011 ויש להניח, כי ההכרעה בהן תתקבל תוך חודשים מספר.

בשולי הדברים אעיר, כי לא מצאתי ממש בטענתו של המשיב 2 כי החלטת ראש ההוצל"פ לדחות את בקשת המבקשת לעיכוב הליכים, יוצרת "מעשה בית דין", אם משום שמדובר בהחלטת ביניים גרידא, אם משום שראש ההוצל"פ אינו מוסמך כלל להורות על עיכוב הליכי הוצל"פ, להבדיל מהשהייתם. אף לא מצאתי ממש בטענת השיהוי.

ניתן, איפוא, צו מניעה זמני כמבוקש.

תוקף הצו מותנה בכך שבנוסף לכתב ההתחייבות העצמית, ימציא המבקש  תוך 7 ימים, בהתאם לתקנה 364 לתקנות סד"א, ערבות צד ג' על סך 20 מיליון ש"ח, וכן יפקיד עירבון (או ערבות בנקאית אוטונומית) בסך של 3 מיליון ש"ח. לא יופקדו הערבויות או הערבון במועד שנקבע, יפקע הצו. 

יצוין, כי סכומי הערבות והעירבון נקבעו על ידי בהתחשב, בין היתר, בשוויו של הנכס (כ-50 - 60 מיליון ש"ח), בגובה החוב לבנק (כ-30 מיליון ש"ח) ובנזקים העלולים להיגרם למשיבים או למי מהם עקב המשך מרוצן של ריביות הפיגורים על החוב (כ- 15,000 ש"ח לחודש) או עקב ירידה אפשרית בשווי המקרקעין בתקופת עיכוב הביצוע.

על פי המוסכם בין הצדדים, תשובות המשיבים בתיק העיקרי יוגשו תוך 30 יום ממתן פסק הדין בתביעות המאוחדות לפני כב' השופטת אבניאלי. עם הגשתן יובא התיק לפני.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,  י' תמוז תשע"א, 12 יולי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: